תמונה אחת...או יותר



 לפני החופשה היתה אצלנו איבון, תלמידה ב-Parson's School of Design שהגיעה לכמה חודשי לימוד בשלוחה הפריסאית של בית הספר הניו יורקי הידוע. המשימה שהכיתה שלה קיבלה היתה לעקוב במשך כמה ימים אחר קבוצת אנשים העוסקים במלאכה והאינטראקציה ביניהם ובין לקוחותיהם. היא השכימה קום והגיעה מוקדם (הכל יחסי, אבל בכל זאת ב-05:00) ועקבה אחרינו דרך עדשת המצלמה במשך כמה ימים.


מבט מכיוון אחורי החנות לעבר אזור היצור, על הקיר יצירה קטנה של דריה



בלב המאפייה

תיכף נכנסים לתנור





והנה, פותחים את הבוקר.

המאפייה נפתחת כל יום ב-7:30 ונסגרת ב-20:30, אנו משתדלים שכל מאפיי הבוקר, והלחמים שנצרכים מוקדם (באגטים רגילים, טרדיסיון, פרצלים, פלוטים ולחמניות) יהיו מוכנים לפתיחה. במהלך הבוקר אנו ממשיכים להוציא לחמים מיוחדים, עוגות ועוגיות והזמנות מיוחדות. לאורך כל היום אנו אופים באגטים וטרדיסיון לפי הצורך, על מנת שהלקוח יזכה לטעום לחם טרי ולרוב אפילו חם בכל שעה. לכל יום יש את הדינמיקה המיוחדת שלו, כשימי סוף השבוע הם הלחוצים ביותר, ביחוד בתקופת חגי דצמבר. בתקופה זו יש עוד סוגים של לחמים מיוחדים, עוגות מיוחדות, והרבה הזמנות.

בכל בוקר אנו מתחילים מחדש. לא קל למלא את המדפים כל בוקר, אבל יש בזה סיפוק רב.

הפרוייקט של איבון נתן לנו מבט מבחוץ על העבודה שלנו וכיצד היא נראית בעיני זר. לא פשוט לצלם במאפיה, התאורה לא תמיד מחמיאה, התנור בכלל לא פוטוגני, כולם לחוצים, ממהרים ורצים עם תבניות, מאד שונה מהתדמית ה"רומנטית" שיש לנו. אני מוצא שאיבון השכילה לצלם תמונות שמשקפות יפה את האהבה שלנו לעשייה הזו, ואני בהחלט מקווה שיהיו מייזמים דומים לזה בעתיד.